בחוברת “בטיחות וגיהות בעבודה במשרדים”, שהמוסד לבטיחות ולגיהות הוציא לאור במרץ 2009, יש פרק שלם על עבודה מול מחשב, ובכל הפרק אין ערך בסנטימטרים לגובה השולחן. ההגדרה היא על הגוף: השולחן צריך להיות בגובה “כך שהאמות ופרקי כפות הידיים תהיינה מונחות על מישטח השולחן”. את המספר נותן התקן האירופי EN 527-1: שולחן בגובה קבוע עומד על 740 מ״מ, עם סטייה מותרת של 20 מ״מ, כלומר בין 72 ל־76 ס״מ. אני ב־La Mercanti מאז 2002, מודד משרדים, מכין הצעות מחיר ומלווה הרכבות, ובין שתי ההגדרות אני בוחר בזו של המוסד. גובה נכון של שולחן קיים רק ביחס לאדם שיושב מולו, ובשטח, כפי שאסביר בהמשך, גם המספר שבקטלוג זז.
74 ס״מ הוא מספר שחושב על גוף אירופי
התקן EN 527-1:2011 מבחין בין שולחן קבוע, שולחן שהגובה שלו נבחר בהתקנה ושולחן שהמשתמש מכוונן תוך כדי עבודה. לשולחן מתכוונן לעבודה בישיבה הוא דורש טווח של 650 עד 850 מ״מ לפחות, ולשולחן לעבודה בישיבה ובעמידה לסירוגין טווח של 650 עד 1,250 מ״מ. מתחת למשטח צריך להישאר עומק פנוי של 800 מ״מ לפחות לרגליים, ועובי המשטח בקצה הקדמי לא יעלה על 70 מ״מ בשולחן קבוע ועל 55 מ״מ בשולחן מתכוונן. כל המידות האלה נגזרו, כך כתוב בתקן עצמו, מטווח הגבהים של עובדי המשרד באירופה: מהאחוזון החמישי של הנשים ועד האחוזון ה־95 של הגברים, בין 1,493 ל־1,913 מ״מ.
לפי ההערכות של NCD Risk Factor Collaboration, שפורסמו ב־eLife ב־2016, גברים ישראלים שנולדו ב־1996 גבוהים בממוצע 176.9 ס״מ, ונשים 161.8 ס״מ. מאה שנה קודם הממוצעים היו 163.4 ו־152.0: תוספת של 13.5 ס״מ לגברים ו־9.8 ס״מ לנשים. הגבר הישראלי הממוצע קרוב מאוד לאיטלקי שנולד באותה שנה (177.8 ס״מ). האישה הישראלית נמוכה ב־2.8 ס״מ מהאיטלקייה וב־6.9 ס״מ מההולנדית. אלה ממוצעים, והם לא אומרים מי יושב בפועל מול המסך אצלכם. הם כן מזכירים ששולחן אחד בגובה 74 ס״מ עומד מול גופים שונים מאוד.
שלוש נקודות מגע, ושתיים מהן צריכות לזוז
המשפט החשוב ביותר בחוברת של המוסד מופיע בעמוד 29: “במרחב העבודה קיימים 3 אזורי מגע המשפיעים על תנוחת העובד: מושב הכסא, מישטח העבודה (לרוב – שולחן עבודה או מקלדת) והרצפה. כדי להבטיח את התנוחה הנוחה ביותר האפשרית, צריכה להיות אפשרות לכוונן שניים מהם.” המוסד מוסיף ששולחן מתכוונן באופן מלא הוא האפשרות העדיפה, אבל שהמחיר שלו עלול להפוך אותה ללא מעשית, ואז הדרך היא כיסא מתכוונן והדום רגליים, “תחליף רצפה כמישטח תמיכה”. בשפה של מי שמרכיב: כשהשולחן קבוע, את ההתאמה לגוף עושים הכיסא וההדום. לכן את השולחן כדאי לבחור באותה החלטה עם כיסאות משרד ארגונומיים, ולהשאיר בתקציב מקום להדום.
באותה חוברת כתוב גם ש“הכלל הבסיסי בארגונומיה הוא שאין מושג כזה ‘אדם ממוצע’”. כיסא מתכוונן מתאים, לפי המוסד, לכ־90% מהאנשים, וחמשת האחוזים הנמוכים ביותר וחמשת הגבוהים ביותר צריכים כיסאות מותאמים. בקצה העליון היה לנו מקרה מהסוג הזה: לקוח גבוה מאוד החליף אצלנו שולחן, ובסוף הזמנו עבורו מהיצרן שולחן במידה שלו.
בין הקטלוג לרצפה
את זה לא תמצאו בקטלוג. אחרי ההרכבה, הגובה האמיתי של המשטח שונה בדרך כלל ב־3 עד 5 ס״מ מהערך שבקטלוג, והתקן כולו מתיר לשולחן קבוע טווח של 4 ס״מ, בין 72 ל־76. הטעות האופיינית בשטח פשוטה: משטח שלא יושר בפלס ורגליות כיוונון שלא כווננו. בכתב כמויות אני ממליץ לדרוש את הגובה שנמדד בעמדה המורכבת, עם משטח מפולס, ולא רק את זה שמודפס בקטלוג.
שלוש דרכים למדוד את אותו שולחן
המוסד לבטיחות ולגיהות: על הגוף, האמות ופרקי הידיים על המשטח, בלי סנטימטרים.
EN 527-1: 740 מ״מ לשולחן קבוע, בין 72 ל־76 ס״מ.
אחרי ההרכבה: בדרך כלל 3 עד 5 ס״מ הבדל מהקטלוג.
שלושתן נכונות. הן פשוט מודדות דברים שונים.
בשולחנות מנהלים אין מספר אחד. הגובה משתנה מדגם לדגם, ולכן בודקים אותו בדף של כל דגם לפני שבוחרים את הכיסא שיעמוד מולו.
שלוש בדיקות שלא צריך בשבילן סרט מדידה
המוסד לבטיחות ולגיהות מציע קודם לכוונן את גובה המושב לגובה פיקת הברך (לפי CCOHS, ממש מתחתיה). אחר כך באה בדיקה נוספת, פשוטה מאוד: “הטבור צריך להימצא בגובה מרכז לוח השולחן”. אם אי אפשר להכניס את הרגליים מתחת לשולחן, או שאין להן מקום לזוז בחופשיות, העמדה נמוכה מדי. אם יושבים בנוח אבל צריך להרים את הידיים כדי להניח אותן על המשטח, העמדה גבוהה מדי: מכוונים את גובה הכיסא ומשתמשים בהדום. וגם להדום יש תנאי: שיהיה מתכוונן ויתמוך בשתי הרגליים.
שולחן שעולה ויורד עוזר רק למי שמזיז אותו
בחוברת יש איור עם כיתוב קצר: “כאשר רק ניתן, מומלץ לעבוד בישיבה ובעמידה לסירוגין. רצוי שגובה השולחן יהיה ניתן לכיוונון”. המחקר מוסיף לזה מספרים זהירים. הסקירה של Cochrane משנת 2018 מצאה ששולחן לישיבה ולעמידה מוריד את זמן הישיבה בעבודה ב־100 דקות ביום בשלושת החודשים הראשונים וב־57 דקות בין החודש השלישי לשנים־עשר, בראיות באיכות נמוכה, ובלי שום נתון על התקופה שאחרי שנה. כבר ב־2006 מצאו Wilks ועמיתיו, ב־Applied Ergonomics, שהעובדים התייחסו לשולחנות החדשים בחיוב, אבל השתמשו באפשרות העמידה פחות ממה שהיה צפוי כדי להקל על העומס הסטטי על השרירים. התוצאה שמחזיקה שנה שלמה הגיעה מניסוי SMArT Work, שפורסם ב־BMJ ב־2018: בבית חולים של שירות הבריאות הציבורי באנגליה (NHS), 146 עובדי משרד ישבו בעבודה 83 דקות פחות ביום מקבוצת הביקורת אחרי 12 חודשים, אבל ליד השולחן קיבלו גם סדנה, משוב ואימון אישי.
ועוד דבר ששווה לדעת לפני שמחליפים עשרים עמדות: הסוכנות האירופית לבטיחות ובריאות בעבודה כתבה ב־2019 שהנתונים של הסקר האירופי על תנאי העבודה אינם מאשרים שישיבה כשלעצמה מגבירה את הסיכון להפרעות שלד־שריר. הישיבה הממושכת נשארת בעיה בריאותית מסיבות אחרות, והסוכנות מונה מחלות לב וכלי דם, סרטן וסוכרת. השולחן המתכוונן הוא כלי. התוצאה שהחזיקה שנה שלמה הגיעה כשמישהו גם לימד להשתמש בו.
חמישים עובדים בבית חולים, במלון או ברשות מקומית: תכנית לניהול הבטיחות
תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), תשע״ג־2013, חלות בין השאר על בתי חולים, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות מחקר, בתי מלון, רשויות מקומיות ובתי מסחר שמועסקים בהם 50 עובדים לפחות. בבסיס התכנית שהן דורשות עומד ניתוח סיכונים שמתחיל ב“זיהוי גורמי סיכון” וב“הערכת סיכונים”. התקנות לא מזכירות שולחנות. את התכנית מכין, לפי התקנות, בעל אישור כשירות כמו ממונה על הבטיחות, ואם עמדת עבודה שלא מתאימה לגוף של העובד תיכנס לניתוח, זו שאלה בשבילו. מה שאני יכול לתת לו הוא מידע מדויק: סוג השולחן לפי EN 527-1, טווח הכיוון, עובי המשטח והגובה שנמדד אחרי ההרכבה.
מתחילים מהאנשים
כשאנחנו מתכננים שולחנות עמדות עבודה, השאלות הראשונות לא עוסקות ברהיטים. מי יושב, מה הגובה שלו, כמה שעות ביום, והאם העמדה שלו או משותפת. אחרי זה בוחרים משטח, מיד אחריו את הכיסא, וביום ההרכבה בודקים פלס ורגליות לפני שמישהו מתיישב.
את גובה השולחן לא קוראים בקטלוג. מודדים אותו על האמות של מי שיושב מולו.
בקצרה
מהו הגובה הסטנדרטי של שולחן משרד? לפי EN 527-1:2011, שולחן בגובה קבוע עומד על 740 מ״מ עם סטייה של 20 מ״מ, כלומר בין 72 ל־76 ס״מ.
האם המוסד לבטיחות ולגיהות קובע גובה בסנטימטרים? לא. בחוברת “בטיחות וגיהות בעבודה במשרדים” (2009) גובה השולחן מוגדר לפי הגוף: האמות ופרקי כפות הידיים מונחים על משטח השולחן.
איך יודעים שהשולחן נמוך מדי? לפי המוסד לבטיחות ולגיהות, אם אי אפשר להכניס את הרגליים מתחת לשולחן או להזיז אותן בחופשיות, העמדה נמוכה מדי.
מה עושים כשהשולחן גבוה מדי ואי אפשר לשנות אותו? לפי המוסד לבטיחות ולגיהות, מכוונים את גובה הכיסא ומשתמשים בהדום רגליים מתכוונן שתומך בשתי הרגליים.
האם הגובה אחרי ההרכבה זהה לקטלוג? לא תמיד. בעמדות שאנחנו מרכיבים ההבדל הוא בדרך כלל 3 עד 5 ס״מ, ולכן מודדים את הגובה בעמדה המורכבת, עם משטח מפולס.
איזה טווח צריך שולחן לעבודה בישיבה ובעמידה? לפי EN 527-1, לפחות 650 עד 1,250 מ״מ.