מישהו תמיד יודע ראשון: חברה שחתמה על שכירות ועוד לא בחרה ריהוט, מלון שמתכנן שיפוץ, משרד שמכפיל קומה. מי שיודע הוא כמעט אף פעם לא איש ריהוט — יועץ, שכן למשרד, מכר של הבעלים. אנחנו אומרים את זה ישר: לידיעה מוקדמת יש ערך מסחרי, ואנחנו משלמים עליה — עמלת הפניה שמסוכמת מראש, בכתב, ומשולמת רק כשהפרויקט נסגר ושולם.
ההפניה לא דורשת מכם כמעט דבר: מייל, שיחה או הודעת וואטסאפ עם שלוש השורות שחשובות — מה מרהטים, איפה, מתי, ומי האיש הנכון. אחר כך מסכמים בעל־פה, פנים אל פנים או אונליין, וחותמים על הסכם הפניה קצר לפני שפונים ללקוח. בלי יעדים, בלי טריטוריה, בלי העסקה: את המכירה, המפרט והאספקה מריץ הצוות ב־San Benedetto del Tronto שבאיטליה, והלקוח לא משלם שקל נוסף — העמלה יוצאת מהמרווח המסחרי שלנו.
שלושה גבולות, בשקיפות מלאה, כי הם מה שהופך עמלה למקצועית: גופים ציבוריים — אף פעם; מי שמחליט על הרכישה עבור המעסיק או הלקוח שלו — לא מקבל מאיתנו כלום, כי זו לא הפניה אלא ניגוד עניינים; ואם אתם אדריכלים או מעצבים על הפרויקט, האתיקה שלכם קודמת — בשבילכם קיים ערוץ המקצוענים, בתנאים גלויים שאפשר להציג ללקוח.