ריהוט לפרויקט נבחן פעמיים: פעם בעין, ופעם מול המפרט — התנהגות באש, אקוסטיקה, פליטות, היגיינה, עמידות בשימוש שאינו סולח. הבעיה שהמדור הזה בא לפתור היא סדר הזמנים: את הבחינה השנייה עורכים לרוב מאוחר מדי, אחרי הרכישה, כשהתיקון יקר. כאן היא נעשית קודם, לפני הרכישה.
המשמעת זהה תמיד: אילו משפחות דרישות באמת קובעות בהקשר הזה, הטעות הנפוצה ביותר של מפרטים, מה כותבים במפרט, ואילו קולקציות עונות. וכלל אחד נאמר לפני הכול: התאמה היא מה שהיצרן הצהיר ותיעד — התעודה שלו, מצוטטת בשמו, וכשמסמך אינו קיים אנחנו אומרים זאת במקום לנסח סביבו. הבטחה בעל־פה לא עוברת ביקורת; מסמך עובר.
במשרדים, המקצוע הראשי שלנו, הכיסוי מגיע לכל חדר שפרויקט אמיתי מכיל: הנהלה, אופן־ספייס, ישיבות, קבלה, המתנה, פינת קפה, חוץ, שירותים, וטיפול אקוסטי — לכל אחד עמוד משלו והיגיון משלו. כאן נשארת רק השאלה שקודמת לכולם: למה המרחב הזה חייב לציית, ואיך כותבים זאת כך שישרוד עד סוף הפרויקט.