למה לנשים קר במשרד, ומה זה משנה בפריסת העמדות

ב־2019 פרסמו טום צ׳אנג ואגנה קייאצקייטה (Tom Chang, Agne Kajackaite) בכתב העת PLOS ONE מחקר שהכותרת שלו נשמעת כמו שיחת מסדרון: Battle for the thermostat, הקרב על התרמוסטט. 543 סטודנטים בברלין ישבו במעבדה שהטמפרטורה בה השתנתה מסבב לסבב, בין 16 ל־33 מעלות בקירוב, ופתרו תרגילים. בחום, הנשים הצליחו יותר בתרגילי מתמטיקה ושפה, והגברים מעט פחות. אצל הנשים, כל מעלה נוספת נקשרה לעלייה של 1.76% במספר התשובות הנכונות במתמטיקה; הירידה אצל הגברים הייתה קטנה ולא מובהקת סטטיסטית. החוקרים מייחסים את השיפור בחלקו למאמץ: הנשים הגישו יותר תשובות, ושיעור הטעויות שלהן לא עלה.

כל סבב נמשך בממוצע כשעה, במעבדה, רחוק מיום עבודה במשרד. מה שהשתנה בו היה הטמפרטורה של החדר כולו, לא מקומו של שולחן זה או אחר, ובמבחן של חשיבה רפלקטיבית הטמפרטורה לא שינתה דבר. בחדר ההוא, היא נגעה בתוצאות של תרגילי המתמטיקה והשפה.

ארבע שנים קודם לכן, ב־2015, כתבו שני חוקרים מאוניברסיטת מאסטריכט, בוריס קינגמה ווּטר ון מרקן ליכטנבלט, ב־Nature Climate Change, שתקנות האקלים בתוך מבנים נשענות על מודל אמפירי של נוחות תרמית שפותח בשנות השישים, ושהערכים הסטנדרטיים של אחד המשתנים העיקריים בו, קצב חילוף החומרים, מבוססים על גבר ממוצע ועלולים להעריך ביתר, בעד 35%, את קצב חילוף החומרים של נשים. מכאן הסיקו שבניינים עלולים להיות, מעצם תכנונם, לא יעילים אנרגטית במתן נוחות לנשים. המדידות שהביאו נעשו על שש עשרה נשים בעבודה בישיבה, בלי קבוצת גברים להשוואה, ועל זה בדיוק העיר באותה שנה ביארנה אולסן מהאוניברסיטה הטכנית של דנמרק, ב־REHVA Journal.

הקריאה שלי, על סמך המחקרים שאביא מיד, היא זו: על הטמפרטורה עצמה נשים וגברים כמעט מסכימים; מה שמשתנה הוא כמה עולה לכל אחד להתרחק ממנה, וחלק מהקור הזה נקבע בנקודה שבה מוצבת כל עמדה בקומה, ובשאלה אם למי שיושב בה יש דרך לשפר את התנאים סביבו בלי שהבניין כולו ישנה את ההגדרות.

הניסויים שמאחורי התקנים מצאו כמעט אותה טמפרטורה לשני המינים

אולסן חוזר לניסויים שעליהם נבנו התקנים הבינלאומיים לנוחות תרמית, ISO 7730 ו־ASHRAE 55 ביניהם. השתתפו בהם גברים ונשים במספר שווה, באותו לבוש קל ובאותה פעילות בישיבה. במחקרים של נוינס מ־1966 ושל פנגר, יחד, 488 גברים העדיפו בממוצע 25.4 מעלות ו־488 נשים 25.8; במחקר של פנגר ולנגקילדה מ־1975 התקבלו 25.0 ו־25.1. את ההבדלים שרואים אחר כך בקיץ במשרדים ממוזגים הוא מייחס ברוב המקרים ללבוש: נשים מתאימות את הבגדים לקיץ, וגברים נשארים בחליפה ועניבה.

סמי קריאליינן, ממכון המחקר הטכני הפיני VTT, אסף את הספרות על נוחות תרמית ומגדר בסקירה שפורסמה ב־Indoor Air ב־2012. ברוב המחקרים לא נמצא הבדל מובהק בין המינים בטמפרטורה הנייטרלית, זו שבה לא חם ולא קר. ובכל זאת, בבירור יותר ממחצית המחקרים, במעבדה ובשטח, נשים הביעו יותר אי שביעות רצון מגברים באותה סביבה תרמית, והסקירה מחשבת יחס של 1.74 בין הסיכוי של אישה לבין הסיכוי של גבר להביע אי שביעות רצון מהאקלים. נשים, הוא כותב, רגישות יותר מגברים לסטייה מהטמפרטורה האופטימלית, בעיקר בתנאים קרירים, ויש להן בממוצע צורך גדול יותר בשליטה אישית בטמפרטורה ובפעולות הסתגלות.

שני הממצאים אינם סותרים זה את זה. אחד מדבר על נקודת המוצא, השני על מה שקורה כשמתרחקים ממנה.

החוברת הישראלית של 2009 נתנה טווח, והצמידה אותו לאוויר שנע לאט

בישראל הוציא המוסד לבטיחות ולגיהות במרץ 2009 את החוברת ״בטיחות וגיהות בעבודה במשרדים״. בפרק על איכות האוויר בתוך מבנים נכתב שם: ״בהיעדר תקינה מחייבת לגבי מדדים ורמות חשיפה מרביים - מהיבטי איכות האוויר והאקלים התוך־מבניים במבני משרדים - מובאים להלן ערכים המומלצים על ידי האיגוד האמריקני של מהנדסי החימום, הקירור ומיזוג האוויר (ASHRAE) ותקנות למניעת מיפגעים (איכות אוויר), התשנ״ב- 1992 של המשרד להגנת הסביבה, אותם מומלץ ליישם במבני משרדים״. החוברת עצמה מציינת שהמידע בה עדכני ליום הדפסתו, ולכן אני מביא אותה כפי שנכתבה אז.

הערכים לאקלים נלקחו, כך כתוב, מתקן ASHRAE 55-1992. טווח הטמפרטורה המומלץ היה 20 עד 23.5 מעלות בחורף ו־23 עד 26 בקיץ, אבל הוא ניתן בתנאים מוגדרים: לחות יחסית של 50% ומהירות זרימת אוויר שאינה עולה על 0.15 מטר לשנייה. באותו עמוד הומלץ שתנועת האוויר הממוצעת באזור המאוכלס לא תעלה על 0.15 מטר לשנייה בחורף ועל 0.25 בקיץ, ושהלחות היחסית תהיה בין 30% ל־60%.

כאן מתחברות שתי השיחות. ASHRAE 55 הוא אחד התקנים שאולסן מונה בין אלה שנבנו על אותם ניסויים בסיסיים, עם מספר שווה של גברים ונשים. ובמאמר של קינגמה, ההערה על המודל משנות השישים מפנה ל־ASHRAE 55, במהדורת 2010. המספרים שהחוברת הישראלית הציעה שייכים אפוא לאותה משפחה של תקנים שעליה התווכחו קינגמה ואולסן, גם אם במהדורה אחרת. אני קורא בזה תזכורת לכך שהטווח נשען על ניסויים באנשים באותו לבוש ובאותה פעילות, ושהחוברת עצמה קשרה אותו לתנאי של אוויר שנע לאט.

היא גם הסבירה למה המהירות חשובה: ״תנועת אוויר בלתי מתאימה עלולה להוביל לתלונות על ׳תחושת חנק׳ - במקרה של תנועת אוויר נמוכה מדי, או ׳לרוח פרצים׳ וקירור מקומי בלתי רצוי של אברים שונים - במקרה של תנועת אוויר נמרצת מדי״. המילה שאני עוצר עליה היא ״מקומי״. מי שכותב ״קירור מקומי״ יודע שהאקלים של משרד אינו מספר אחד.

ISO 7730 מונה ארבעה מקורות של אי נוחות מקומית

התקן ISO 7730 מבחין בין שיפוט כללי של נוחות הגוף כולו לבין ארבעה גורמים של אי נוחות מקומית: זרמי אוויר, הפרש טמפרטורה בין הראש לקרסוליים, רצפה חמה מדי או קרה מדי, ואסימטריה של הטמפרטורה הקורנת, כלומר חוסר איזון בחום שהגוף מחליף עם המשטחים שמשני צדדיו.

מול תוכנית של קומה כדאי לשאול, עמדה אחר עמדה, אם התנאים שבהם ניתן הטווח מתקיימים גם שם. ליד קיר זכוכית בחורף נכנס לחשבון הגורם הרביעי, משטח קר מצד אחד של הגוף. מול פתח מיזוג עולה הגורם הראשון, ואיתו הסף של 0.15 מטר לשנייה שהחוברת הציבה לחורף. הקריאה על התרמוסטט יכולה להיות בתוך הטווח בזמן שהעמדה עצמה אינה עומדת בתנאים שלו, ושם חוזר הממצא של קריאליינן על רגישות גבוהה יותר של נשים לסטייה, בעיקר כשקריר.

מי שבוחר שולחנות עמדות עבודה לקומה חדשה מחליט, גם בלי להתכוון, גם על המרחק של כל שולחן מהחלון ומפתח המיזוג. עדיף שההחלטה הזו תתקבל במודע, באותה ישיבה.

החוברת עצמה נותנת רמז לצעד הבא: טווח אחד לחורף ואחר לקיץ, ומהירות אוויר אחרת לכל עונה. מה שנכון לגבי עונות נכון בעיניי גם לגבי שטח של קומה. לנשים, כותב קריאליינן, יש בממוצע צורך גדול יותר בשליטה אישית בטמפרטורה ובהסתגלות, ודרך אחת לתת שליטה כזו בלי לגעת במערכת היא מרחק. בתכנון של אופן ספייס & עמדות עבודה אפשר להשאיר חלק מהעמדות רחוקות מהזכוכית ומפתחי המיזוג וחלק קרובות יותר, ולתת לאנשים לבחור היכן לשבת. מי שקר לו עובר שולחן, במקום לפתוח ויכוח על המזגן.

מילון קצר לפני שמכוונים את המזגן

טמפרטורה נייטרלית. הטמפרטורה שבה לא חם ולא קר. ברוב המחקרים לא נמצא בה הבדל מובהק בין נשים לגברים (קריאליינן, 2012).
met. יחידה שמבטאת את העלות האנרגטית של פעילות ככפולה של קצב חילוף החומרים במנוחה (בירן ועמיתיו, 2005). לפי קינגמה ו־ון מרקן ליכטנבלט, הערכים הסטנדרטיים של חילוף החומרים במודל הנוחות מבוססים על גבר ממוצע (2015).
1.74. היחס בין הסיכוי של אישה לבין הסיכוי של גבר להביע אי שביעות רצון מהאקלים (קריאליינן, 2012).
0.15 מטר לשנייה. מהירות האוויר המרבית שבה ניתן טווח הטמפרטורה המומלץ בחוברת המוסד לבטיחות ולגיהות מ־2009, לפי ASHRAE 55-1992.
אסימטריה של טמפרטורה קורנת. חוסר איזון בחום שהגוף מחליף עם המשטחים משני צדדיו; אחד מארבעת הגורמים של אי נוחות מקומית ב־ISO 7730.

הקרב על התרמוסטט, כפי שקראו לו צ׳אנג וקייאצקייטה, נראה כמו ויכוח על מספר אחד על הקיר, ועל המספר הזה, לפי המחקרים, כמעט מסכימים. בפגישה הבאה על פריסת קומה הייתי מביא את החוברת של 2009 ואת ארבעת הגורמים של ISO 7730, ומסמן על התוכנית את העמדות שבהן אחד הגורמים פוגש את מי שיושב, לפני שמישהו מקבל אותן.

תשובות מהירות

למה לנשים קר יותר במשרד?
ברוב המחקרים לא נמצא הבדל מובהק בין נשים לגברים בטמפרטורה הנייטרלית, אבל נשים רגישות יותר לסטייה ממנה, בעיקר בתנאים קרירים, והסיכוי שלהן להביע אי שביעות רצון מהאקלים גבוה פי 1.74 (קריאליינן, Indoor Air, 2012). קינגמה ו־ון מרקן ליכטנבלט (Nature Climate Change, 2015) הוסיפו שהערכים הסטנדרטיים של חילוף החומרים במודל הנוחות מבוססים על גבר ממוצע ועלולים להעריך ביתר את זה של נשים בעד 35%.

האם תקני הנוחות התרמית נכתבו לפי גברים?
לפי ביארנה אולסן (REHVA Journal, 2015), תקנים כמו ISO 7730 ו־ASHRAE 55 נשענים על ניסויים עם מספר שווה של גברים ונשים; באותו לבוש ובאותה פעילות העדיפו הגברים 25.4 מעלות והנשים 25.8. קינגמה ו־ון מרקן ליכטנבלט מציינים שהערכים הסטנדרטיים של חילוף החומרים במודל מבוססים על גבר ממוצע.

איזו טמפרטורה הומלצה למשרדים בישראל?
בחוברת ״בטיחות וגיהות בעבודה במשרדים״ של המוסד לבטיחות ולגיהות (מרץ 2009), שנכתבה בהיעדר תקינה מחייבת בנושא, הומלץ לפי ASHRAE 55-1992 טווח של 20 עד 23.5 מעלות בחורף ו־23 עד 26 בקיץ, בלחות יחסית של 50% ובמהירות אוויר שאינה עולה על 0.15 מטר לשנייה. החוברת מציינת שהמידע בה עדכני ליום הדפסתו.

איך מציבים עמדות עבודה כדי שיהיה פחות קר?
לפני שמקבעים עמדות, מסמנים על התוכנית את ארבעת הגורמים של אי נוחות מקומית לפי ISO 7730: זרמי אוויר, הפרש טמפרטורה בין הראש לקרסוליים, רצפה קרה או חמה מדי ואסימטריה של טמפרטורה קורנת, ומשאירים עמדות במרחקים שונים מהזכוכית ומפתחי המיזוג כדי שכל אחד יוכל לבחור.