ב־1942 פתחו האדריכלית ומעצבת הפנים דורה גד ובן זוגה יחזקאל משרד בתל אביב לעיצוב דירות פרטיות, והכניסו אליהן חידושים שלא היו מקובלים אז בארץ: חדרי ארונות, ציפויי פורניר וסולם צבעים בהיר שמגיב לאור החזק. בעיניי זו החלטה שמקומה בתחילת הפרויקט ולא בסופו. ביום ראשון, 25 באוקטובר, נכנסתי בבריסל לבית שוויקטור הורטה בנה לעצמו ברחוב אמריקן שבשכונת סן-ז'יל, היום מוזיאון הורטה, ויצאתי ממנו עם תזה אחת: מי שמתכנן את החדר מתכנן גם את הכיסא, ומשרד מצליח כשהרהיטים נכנסים לפרויקט ביום שבו מחליטים לאן ייפול האור. מי שמגיע לרהיטים אחרי שהקבלן סגר את הקירות מגיע מאוחר.
מסקיצה ליציקה: הדרך של שרטוט בסטודיו של הורטה
על לוח בסטודיו כתוב איך עבד המשרד. לפעמים עברו על הורטה לילות בלי שינה, שבהם, תחת השראה, יצאו מתחת לעטו שרטוטים צפופים ומהירים. סקיצה כזאת ירדה לקומת השרטטים, שבשנת 1901 מנו תשעה־עשר, ואחד מהם העביר אותה לקנה מידה. משם המשיך השרטוט למרתף, שבו צוות של שלושה אמני פיסול הכין ממנו יציקה. האדריכל פיקח מקרוב על כל שלב, ויציקה שעברה את בדיקתו נשלחה לבעל המלאכה, שנדרש לשחזר אותה בדיוק.
בפרויקט של היום השלב של היציקה נקרא דוגמה, או אב־טיפוס. זו פיסת הגימור שמחזיקים ליד החלון של המשרד שלכם בשעה שבה תעבדו בו, והכיסא שמנהלת הכספים יושבת עליו לפני שהיא חותמת על ההזמנה. היציקה של הורטה והדוגמה של היום עושות את אותה עבודה: הן מעבירות את ההכרעה לשלב שבו עוד אפשר לשנות אותה. מי שבוחר כיסאות מעוצבים לחדר הנהלה צריך לבקש לראות את הדוגמה במקום שבו הכיסא יעמוד; צילום לא מספיק.
כשהאדריכל מצייר גם את הכיסא, החדר מרגיש את זה
הבית נבנה בין 1898 ל־1901 על שתי חלקות סמוכות שהורטה קנה ב־1898: בצד אחד מגורים, בצד השני הסטודיו. הוא עבד כאן עד 1919, השנה שבה מכר את הבית ואת הסדנה. מ־1969 זה מוזיאון, ומשנת 2000 הוא חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בחדר העבודה שלו היו הקירות במקור מחופים ברהיטים בנויים, שמסגרו גם את האח; מכל המערך הזה נשארה רק האח. לבית עצמו עיצב גם את גופי התאורה, את הידיות ואת הקולבים. בבודואר עומד כיסא שעיצב בערך באותן שנים לביתו, ואת ריפוד הקטיפה החתוכה בחר בעצמו, בין שתי מלחמות העולם, כדי להתאים אותו למגורים החדשים שלו. ובבית סולבה עיצב כל פרט: רהיטים, שטיחים, תאורה, כלי שולחן ואפילו את פעמון הדלת.
בחדר אחר של הבית עומד על שולחן מכוסה בד אדום כיסא מעץ אלון שהמושב שלו עוד מחכה לריפוד, ולידו דגם לבן של משענת הגב שלו. הדגם הלבן הזה, כך אני קורא אותו, הוא השלב שבו עוד מותר להתחרט.
ובחזרה לדורה גד: האנציקלופדיה לנשים יהודיות מתארת את הרהיטים שעיצבה כקלים ואווריריים. את העבודה על מוזיאון ישראל קיבלה יחד עם האדריכל אל מנספלד אחרי תחרות, וב־1966 קיבלו השניים את פרס ישראל לאדריכלות על תכנון המוזיאון. אדריכל ומעצבת פנים על אותו פרס ועל אותו בניין: אני קורא בזה תשובה לשאלה מתי נכנסים הרהיטים לפרויקט.
מה זה נותן למי שעובד בחדר? בבוקר, כשהשמש כבר חזקה, האור נופל על משטח העבודה כמו שתוכנן, והמסך נשאר בצד. כשמגיע לקוח, הכיסא שלו כבר עומד במרחק שבו נוח לדבר. הקיר שמול הדלת נשאר פנוי לתמונה או לספרייה, כי שום ארון לא הגיע אחרון. ומי שנכנס, לדעתי, רואה שהכול מתאים ומייחס את ההתאמה למי שיושב מאחורי השולחן. עם אדריכלים ומעצבי פנים אנחנו עובדים במסלול ייעודי, תוכנית Trade לאדריכלים ולמעצבי פנים, כדי שהרהיטים ייכנסו לתוכנית כשהיא עוד על שולחן השרטוט.
ארבע שאלות לפני ההזמנה, לפי הסדר של הסטודיו בבריסל
הסקיצה. הורטה נהג לתכנן לא רק את הבניין אלא גם את הרהיטים שהתאימו לו. השאלה לפגישה הראשונה עם האדריכל: מי מצייר את הרהיטים על התוכנית, ובאיזה שלב? אם התשובה היא "אחרי שנסגור את המחיצות", ההחלטה החשובה כבר התקבלה בלעדיהם.
קנה המידה. בסטודיו, שרטט העביר את הסקיצה לקנה מידה. השאלה: האם השולחן, הכיסאות והארונות משורטטים בתוכנית במידותיהם האמיתיות, ליד החלונות ולאורך המעברים, או שהם עדיין מלבנים כלליים שיתמלאו אחר כך במה שיימצא במלאי?
היציקה, כלומר הדוגמה. אצל הורטה, יציקה שעברה את בדיקת האדריכל יצאה לבעל המלאכה. באחד החדרים של הבית תלויות על הקיר מסגרות אנכיות עם דוגמאות של שיש, של עץ ושל בד; לוחות כאלה מוכרים לי מהעבודה בהפצת ריהוט משרדי איטלקי, ובעיניי הם הרגע שבו החלטה מפסיקה להיות מילים ונעשית חומר. השאלה: האם ראיתי את הגימור באור של החדר שלי וישבתי על הכיסא, או שאני מזמין לפי תמונה שצולמה באור של מקום אחר?
בעל המלאכה. מבעל המלאכה ציפו לשחזר את היציקה בדיוק. השאלה האחרונה: האם ההזמנה כתובה לפי הדוגמה שאושרה, בגימור ובמידות שלה, כך שמה שיגיע לבניין יהיה בדיוק מה שנבחר?
השאלות מתאימות גם למי שמרהט משרד בלי אדריכל. אם בפגישה הראשונה אף אחד לא יודע לענות על שתי הראשונות, הייתי עוצר שם ומבקש לפתוח שוב את התוכנית, כי הדוגמה ביד היא הרגע האחרון שבו טעות עולה רק מחשבה.
תשובות מהירות
מהו מוזיאון הורטה?
זהו הבית והסטודיו שהאדריכל ויקטור הורטה בנה לעצמו בין 1898 ל־1901 ברחוב אמריקן 23-25 בסן-ז'יל, בריסל, ושבו עבד עד 1919. מ־1969 הוא מוזיאון, ומשנת 2000 הוא חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו יחד עם בית טאסל, בית סולבה ובית ואן אטוולדה. מוצגים בו רהיטים וחפצים שעיצבו הורטה ובני דורו.
האם הורטה עיצב גם את הרהיטים של הבתים שתכנן?
בדרך כלל כן. לביתו עיצב גופי תאורה, ידיות וקולבים, ובחדר העבודה שלו היו הקירות מחופים ברהיטים בנויים שמסגרו את האח. בבית סולבה עיצב כל פרט, מהרהיטים והשטיחים ועד פעמון הדלת.
איך עבד הסטודיו של הורטה?
לפי הלוח במוזיאון, הסקיצה של האדריכל ירדה לקומת השרטטים (תשעה־עשר בשנת 1901), ושרטט העביר אותה לקנה מידה; במרתף הכין צוות של שלושה אמני פיסול יציקה, ויציקה שהורטה אישר נשלחה לבעל המלאכה, שנדרש לשחזר אותה בדיוק.
מי היא דורה גד ומה הקשר שלה לנושא?
אדריכלית ומעצבת פנים ישראלית (1912-2003). ב־1966 קיבלה יחד עם האדריכל אל מנספלד את פרס ישראל לאדריכלות על תכנון מוזיאון ישראל.
מתי כדאי לבחור רהיטים בפרויקט של משרד?
לדעתי בפגישה הראשונה עם האדריכל, כשמחליטים על האור, על המעברים ועל הקירות. לפני ההזמנה כדאי להחזיק דוגמה ביד ולבדוק אותה באור של החדר שבו הרהיט יעמוד.